החלטה בתיק בש"פ 2478/11

           בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, בפעם השנייה, למשך תשעים ימים. המשיב 3 הסכים לבקשה ומעצרו הוארך, בהסכמתו,  למשך תשעים ימים (ראו החלטתי מיום 29.3.2011). על כן תעסוק החלטה זו במשיבים 1 ו-2 בלבד.

1.        ביום 16.4.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד המשיבים 1 ו-2 בגין עבירות של רצח תוך ביצוע עבירת שוד; שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; סחיטה בכוח; וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. באותו היום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום גם נגד המשיב 3, בו מיוחסות לו עבירות של רצח תוך ביצוע עבירת שוד וקשירת קשר לביצוע פשע. כשנה מאוחר יותר, בחודש מארס 2011, הוסגר לישראל משה שללשוילי (להלן: שללשוילי), וביום 24.3.2011 הוא הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בגין אותן העבירות המיוחסות למשיבים 1 ו-2. משפטם של המשיבים 1 ו-2 אוחד עם משפטו של שללשוילי, וביום 7.4.2011 הוגש כתב אישום מתוקן נגד השלושה.

           מכתבי האישום עולה כי במהלך חודש דצמבר 2009 או סמוך לכך, קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר עם שללשוילי (להלן: המתכננים), לשדוד בית עסק הממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב והמספק שירותי העברת כספים של עובדים זרים. בהמשך הוכנסו לסוד הקשר גם המשיב 3 ואדם נוסף המכונה אנדריי. סוכם, כי המשיב 3 ואנדריי (להלן: המבצעים), אשר ביכולתם להפעיל כוח פיזי רב, הם שיבצעו את השוד, וכן סוכם כיצד יבוצע השוד וכי במהלכו יפעילו המבצעים אלימות וכוח כלפי מנהל הכספים של העסק (להלן: המנוח). על-פי הנטען בכתב האישום, בתקופה שלפני השוד עקבו המתכננים אחר הפעילות בבית העסק, המתכננים והמבצעים הצטיידו בציוד הנדרש לביצוע השוד, וביום 16.1.2010 הטמין המשיב 1 תיק ובו חלק מהציוד הנחוץ לביצוע השוד. למחרת, ביום 17.1.2010, בשעות הבוקר המוקדמות, הגיעו המשיבים 1 ו-2 אל בית העסק. באמצעות ציוד שהוכן מבעוד מועד, ניתק המשיב 2 חלון ויטרינה צדדי בבית העסק ומייד השיבו למקומו, כך שלא ניתן יהיה להבחין בניתוק, ובאותה עת תצפת המשיב 1 על המקום ומפעם לפעם סייע למשיב 2 במלאכתו. בשלב זה עזבו המשיבים 1 ו-2 את בית העסק אך נותרו בשטח התחנה המרכזית או בסמוך לה. בהמשך הגיעו המבצעים לתחנה כאשר ברשותם תיקים ריקים ושללשוילי תצפת על בית העסק והעביר דיווחים ליתר המעורבים. בשעה 8:13 או בסמוך לכך, פנו המבצעים אל עבר בית העסק. המשיב 3 הסיר את חלון הויטרינה, נכנס יחד עם אנדריי אל בית העסק, והשניים נכנסו לחדר כספות פנימי בו שהה המנוח. אנדריי תקף את המנוח והכה אותו בראשו, ובהמשך חנקו אנדריי והמשיב 3 את המנוח באמצעות כבל מחשב וקשרו את ידיו מאחורי גופו באמצעות אזיקונים.

           כתוצאה ממעשי האלימות האמורים נחבל המנוח בראשו מחפץ קהה שהיה במקום. המבצעים שדדו מבית העסק כ-239,000$ וגנבו את מחשב מצלמות האבטחה. לאחר מכן הכניסו את השלל לתיקיהם ועזבו את המקום כשהם מותירים את המנוח כבול ומתבוסס בדמו. במהלך האירוע, כך נטען בכתב האישום, תצפתו המשיבים 1, 2 ושללשוילי על בית העסק. כתוצאה מן החבלות בראשו נפטר המנוח ביום 28.1.2010.

           על-פי האישום השני המיוחס למשיבים 1 ו-2 ולשללשוילי, במהלך חודש ינואר 2009 או בסמוך לכך פתחו השלושה בתחנה המרכזית עסק המספק שירותי המרת מטבע. בעקבות כך החלו שני בעלי עסק מתחרה הממוקם אף הוא באותה קומה בתחנה המרכזית (להלן: המתלוננים) להוריד את המחירים שגבו מלקוחותיהם. המשיבים 1, 2 ושללשוילי פנו אל המתלוננים ודרשו מהם להפוך לשותפים בבית העסק שלהם ולחלופין דרשו כי ימסרו לידיהם את העסק. לאחר שהמתלוננים סירבו, הגיעו המשיבים 1, 2 ושללשוילי ביום 30.1.2009 לאזור בית העסק של המתלוננים כשהם מצוידים במקלות ותקפו את אחד המתלוננים בכך שחבטו בראשו ובכל חלקי גופו. כתוצאה מן המעשים אושפז המתלונן בבית החולים, נותח והושתלו ברגליו פלטינות.

2.        עם הגשת כתבי האישום נגד המשיבים עתרה המבקשת למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר מספר דיונים, הסכים המשיב 3 ביום 5.7.2010 לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו ולקיומה של עילת מעצר, תוך שמירת זכותו לפנות בבקשה לבחינת חלופת מעצר, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו כאמור. אשר למשיבים 1 ו-2 קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 15.7.2010 כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישומים המיוחסים להם והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם נוכח אופי העבירות המיוחסות להם ותוצאתן הקטלנית.

           משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעה חודשים מיום מעצרם כאמור, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים (בש"פ 252/11). בהחלטה מיום 10.1.2011 האריך בית משפט זה (כב' השופט ע' פוגלמן) את מעצרו של המשיב 3, בהסכמתו, בתשעים ימים ובמהלך דיון שהתקיים לגבי המשיבים 1 ו-2 הורה כי המבקשת תעדכן את בית המשפט בדבר המועדים שנקבעו לשמיעת ראיות. משבית המשפט המחוזי הציע מועדים שלא תאמו ליומנם של באי-כוח המשיבים 1 ו-2 ובעקבות כך נקבעו מועדי שמיעה לחודשים מארס ואפריל 2011, הודיעו הסנגורים כי הם מסכימים להארכת המעצר של שולחיהם ולפיכך הוארך גם מעצרם בתשעים ימים, בהסכמה.

3.        עתה מונחת בפני בקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים בשנית ומן הבקשה והטיעונים על-פה שנשמעו עולה כי שמיעת הראיות במשפטם של המשיבים 1 ו-2 טרם החלה וכי נגרמו עד כה עיכובים בשמיעת המשפט מסיבות שונות ובהן  החלפת המותב פעם ועוד פעם וכן בשל ביטול כעשרה מועדי דיון שנקבעו לשמיעת ראיות במהלך החודשים מארס עד יוני 2011 שנבע, כפי שיפורט להלן, מהסגרתו של שללשוילי לישראל ואיחוד משפטו עם משפטם של המשיבים 1 ו-2. בעת שהוגשה בקשת ההארכה כבר בוטלו בשל איחוד המשפטים וקיומו של חומר חקירה חדש שתי ישיבות שנקבעו לשמיעת ראיות בחודשים מארס ואפריל 2011, אך עם זאת נוספו אז ארבע ישיבות בחודשים יוני ויולי ונקבע כי ביום 7.4.2011 תתקיים הקראה בעניינו של שללשוילי ותזכורת בעניינם של הנאשמים, כך שבאותו שלב קבועים היו שניים עשר מועדים לשמיעת ראיות בתיק במהלך החודשים אפריל עד יולי 2011. אולם, לאחר הגשת הבקשה שבכאן חלו התפתחויות שהצריכו שינוי של לוח הדיונים. כך התברר בדיון מיום 4.4.2011 כי ייצוגו של שללשוילי אינו מוסדר ובית המשפט המחוזי הורה על מינוי סנגור ציבורי לשללשוילי והוא הוסיף והורה כי זה יעשה כל הניתן על-מנת להתאים עצמו למועדי שמיעת הראיות שנקבעו. הסנגורית המחוזית מצידה ביקשה מבית המשפט לבטל החלטה זו, מן הטעם שלא ניתן להיערך לייצוגו של שללשוילי בפרק הזמן הקצר שנותר עד לתחילת שמיעת הראיות, ולחלופין ביקשה שיינתן לסנגור שימונה פרק זמן של חמישה חודשים ללימוד התיק תוך ביטול מועדי הדיון שנקבעו. המבקשת התנגדה לבקשה ובדיון שהתקיים ביום 7.4.2011 הודיע שללשוילי לבית המשפט המחוזי כי הוא קרוב להשגת סנגור פרטי שייצגו. בעקבות כך, ביטל בית המשפט שתי ישיבות נוספות שנקבעו לשמיעת ראיות בחודש אפריל והוסיף וקבע תזכורת ליום 17.4.2011 לשם מסירת עדכון בשאלת הייצוג.

4.        בבקשה וכן בדיון שהתקיים בפני ביום 14.4.2011 טענה המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיבים 1 ו-2 מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, כמי שקשרו לכאורה קשר לביצוע שוד אלים שתוכנן בקפידה, בתחכום ובתעוזה, ובאלימות רבה שהופעלה במהלכו וגרמה למות המנוח. כמו כן טענה המבקשת כי עברם הפלילי של המשיבים 1 ו-2 מלמד אף הוא על מסוכנותם והיא הוסיפה וטענה כי העונשים החמורים הצפויים למשיבים 1 ו-2 ככל שיורשעו בדינם, מקימים חשש מובנה להימלטות מאימת הדין. בטיעוניה ציינה המבקשת כי שמיעת המשפט בעניינם של המשיבים 1 ו-2 אכן התארכה בין היתר בשל החלפת המותב המיועד לשמוע את המשפט ובשל הסגרתו של שללשוילי ואיחוד משפטו עם משפטם של המשיבים 1 ו-2, אך לטענתה יש להורות על הארכת המעצר נוכח המסוכנות המובהקת הנשקפת מן המשיבים 1 ו-2 כאמור וכן בשים לב לכך שאיחוד משפטם עם משפטו של שללשוילי יש בו כדי לייעל את הדיון בעניינם של השלושה ולחסוך זמן. המבקשת הוסיפה וטענה בהקשר זה כי השיקול שביסוד בקשתה לאחד את הדיון כאמור היה הסכמת הסנגורים של המשיבים 1 ו-2 לכך וכן העובדה שבעת הגשת הבקשה הובן כי יש לשללשוילי סנגור (עו"ד זילברברג) המכיר את חומר החקירה, אך לאחר מכן התברר כי עו"ד זילברברג לא ייצגו. אשר לטענות המשיבים לפיהן אי מסירת חומר החקירה במלואו הביא לעיכוב בשמיעת המשפט, טוענת המבקשת כי בשלב מסוים היא עיכבה את מסירת תוצרי האזנות הסתר לשללשוילי כיוון שלא רצתה שדבר ההאזנות ייוודע לו ואף הוצאה בהקשר זה תעודת חיסיון, אך מכל מקום, כך לטענת המבקשת, לעת הזו הועברו לסנגורים כל החומרים הרלוונטיים.

5.        המשיבים 1 ו-2 מצידם מתנגדים לבקשת ההארכה. המשיב 1 טוען כי הוא מבקש לקדם ככל הניתן את שמיעת המשפט, כי חומר הראיות לכאורה בעניינו גבולי וכי עיקרו נוגע למשיב 3. בהקשר זה טוען המשיב 1 כי אף שמיוחסת לו עבירת הרצח, הרי שגם על-פי הנטען בכתב האישום לא היה לו כל חלק במעשה האלימות ולו ולמשיב 2 מיוחס תכנון לבצע שוד בלבד, להבדיל מרצח, ולגישתו יש ליתן לכך משקל לעניין המסוכנות. המשיב 1 מוסיף וטוען כי היקפו של חומר החקירה בתיק דנן הוא רב מאוד, ולא ניתן לצפות שסנגורו של שללשוילי ילמד אותו בתוך זמן קצר. על כן תידרש דחייה משמעותית בשמיעת המשפט והוא מדגיש בהקשר זה כי לכתחילה ברור היה שעו"ד זילברברג מייצג את שללשוילי בשלב מעצר הימים בלבד ואין לו היכרות עם חומר החקירה, וכי שלושה ימים בלבד לאחר הגשת כתב האישום הודיע עו"ד זילברברג כי הוא אינו ממשיך בייצוג. עוד טוען המשיב 1 כי העיכוב במשפט עד כה לא נגרם בגללו ובנסיבות אלו כולן מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר.

           המשיב 2 טוען אף הוא כי אין לתלות בו את האשם לעיכוב שחל בשמיעת המשפט, וכי הגם שלא נמסר לו כל חומר החקירה הרלוונטי הוא הודיע שאין הוא מבקש לדחות דיונים בשל כך. המשיב 2 טוען כי גם עתה לא נמסר לו כל חומר החקירה הנוגע להאזנות הסתר שבוצעו לשיחותיו של שללשוילי, וכי הוגשה על-ידו בהקשר זה בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982.  המשיב 2 מוסיף וטוען כי מתעוררת בתיק שאלה משפטית - האם ניתן לייחס לו עבירת רצח בנסיבות העניין, ולטענתו הוא כלל לא שהה בזירת האירוע ואף לא זוהה כמי שהיה שם. לבסוף מדגיש המשיב 2 כי חרף הזמן הארוך שחלף מאז הגשת כתב האישום, המשפט טרם החל והוא צפוי להימשך זמן רב מאוד ומשכך נוטה הכף אל עבר שחרורו לחלופת מעצר כבר בשלב זה.

6.        בתום הדיון בבקשה הוריתי למבקשת להגיש הודעת עדכון באשר לתוצאות הדיון שנקבע ליום 17.4.2011, וזאת על-מנת שלוח השמיעה של ההליך המאוחד יהיה בפניי במלואו. מפרוטוקול הדיון של אותו הדיון שצורף להודעת העדכון מטעם המבקשת, עולה כי ייצוגו של שללשוילי הוסדר בינתיים וכי הוא מיוצג עתה על-ידי משרדו של עו"ד אביגדור פלדמן. עוד מתברר כי סנגורו של שללשוילי ביקש באותו דיון לדחות את שמיעת הראיות למשך שלושה חודשים על-מנת לאפשר לו ללמוד את חומר החקירה, ואילו בא-כוח המבקשת טען כי מן הראוי שהדחייה לא תעלה על חודש ימים. באי-כוחם של המשיבים 1 ו-2 מצידם עמדו על כך ששמיעת ההוכחות תחל במועד שנקבע ולאחר שמיעת הערות בית המשפט, הודיע בא-כוחו של שללשוילי כי יסתפק בדחייה של חודשיים ימים. בסופו של דבר, ביטל בית המשפט בהחלטתו מאותו היום את מינוי הסנגור הציבורי לשללשוילי וקבע כי פרק זמן של חודשיים הוא פרק זמן סביר לצורך לימוד התיק וכי דחיית הדיון לפרק זמן זה תאפשר להתחיל בשמיעת הראיות כאשר כל הנאשמים מיוצגים כראוי. בית המשפט הוסיף וציין כי אין זה סביר ששמיעת הראיות תחל רק בעניינם של המשיבים 1 ו-2 ויהיה צורך לשמען בשנית גם בעניינו של שללשוילי. על כן, אין מנוס לדידו מאיחוד משפטם עם משפטו ולגישתו "ככל ששמיעת הראיות תימשך, ייעול הדיון באופן זה רק יתעצם". בית המשפט המחוזי הוסיף, אפוא, וביטל שמונה מועדי דיון שנקבעו לשמיעת ראיות בחודשים מאי ויוני 2011 ומועד נוסף שהיה קבוע לחודש יולי ובמקומם קבע לעת הזו תשעה מועדי דיון לשמיעת ראיות מתוכם שלושה מועדים במהלך החודשים יוני ויולי 2011, ושישה מועדים נוספים בחודש ספטמבר 2011. ראוי לציין כי על-פי העולה מפרוטוקול הדיון נכון היה בית המשפט המחוזי לקבוע דיונים גם במהלך פגרת בתי המשפט ביולי ובאוגוסט 2011, אך הדבר לא הסתייע בשל תוכניות נסיעה לחו"ל שכבר ערכו בינתיים הסנגורים של המשיבים 1 ו -2. תמונת המצב העדכנית היא, אפוא, כי במהלך תקופת ההארכה המבוקשת יתקיימו שלושה דיוני הוכחות בלבד ועוד ברור כבר עתה כי לכל היותר ניתן יהיה לסיים את פרשת התביעה בתוך תשעת מועדי הדיון שנקבעו אך יידרשו מועדים נוספים לשמיעת פרשות ההגנה.

7.        בכל דיון בבקשה להארכת מעצרו של נאשם מצווה בית משפט זה לשקול מחדש את זכותו של הנאשם לחירות אל מול הצורך לשמור על ביטחון הציבור ושלומו, וככל שההליך מתמשך והולך נוטה הכף אל עבר זכותו של הנאשם לחירות. יחד עם זאת, חלוף הזמן אינו מהווה שיקול בלעדי המאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים מנגד ועל בית המשפט לבחון את השיקולים הצריכים לעניין במכלול ולאזן ביניהם (ראו: בש"פ 3896/09 מדינת ישראל נ' ברקולין, פיסקה 6 (טרם פורסם, 31.5.2009); בש"פ 2118/10 מדינת ישראל נ' חטיב, פיסקה 6 (טרם פורסם, 29.3.2010)).

           הקצב שבו מתנהל משפטם של המשיבים 1 ו-2 אכן מעורר קושי, אך מתוך השתלשלות העניינים שנסקרה לעיל ברי כי אלמלא ההתפתחות האחרונה הנוגעת להסגרתו של שללשוילי ולאיחוד משפטו עם משפטם של המשיבים 1 ו-2, הייתה פרשת התביעה מצויה עתה בעיצומה, בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בעת שנדונה בקשת ההארכה הראשונה שנתקבלה בהסכמה. נשאלת השאלה האם התפתחות זו והדחייה בשמיעת המשפט שבאה בעקבותיה יש בה כדי להכריע את הכף לעניין המשך המעצר ולהצדיק את שחרורם של המשיבים 1 ו-2 לחלופת מעצר.

           אינני סבורה כך. 

           המהלך שנקטה המבקשת לאיחוד משפטו של שללשוילי שהוסגר מרוסיה לישראל במארס 2011 עם משפטם של המשיבים 1 ו-2 הוא מהלך נכון ומתבקש, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 17.4.2011. בכך נמנע מצב בלתי יעיל ובלתי רצוי שבו יידרשו שני הרכבים שונים לשמוע את אותם העדים ואולי להגיע להכרעות סותרות, באותם אישומים עצמם המיוחסים למשיבים 1 ו-2 ולשללשוילי כמתואר לעיל. שיקולים מערכתיים אלה והצורך לאפשר לסנגורו של שללשוילי להיערך לייצוג, הצדיקו את דחיית הדיונים שנקבעו תחילה ואין מדובר אפוא בהקשר זה בסחבת או בעינוי דין בלתי מוצדק. כמו כן נקבע עתה לוח דיונים שהינו הדוק יחסית (יש לזכור שבית המשפט היה מוכן להדקו עוד ולקבוע דיונים גם במהלך הפגרה), ומותר להניח כי המותב השומע את התיק ידאג להוסיף מועדים רצופים וסמוכים ככל שיידרש לסיום שמיעת העדויות כולן. במצב דברים זה, ובהתחשב בעבירות המיוחסות למשיבים 1 ו-2 ולמסוכנות הנשקפת מהם כמי שמואשמים להיות אדריכליו של שוד אלים ומתוכנן לפרטי פרטים שהתדרדר לרצח אינני סבורה כי נסיבות העניין כולן, כשהן נשקלות במכלול, מצדיקות את שחרורם של המשיבים 1 ו-2 לחלופת מעצר. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שיש למשיבים 1 ו-2 עבר פלילי, בין היתר בעבירות אלימות.   

8.        אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים החל מיום 16.4.2011, או עד למתן פסק-דין בעניינם בתפ"ח 20298-04-10 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ז בניסן תשע"א (1.5.2011).